האם אני מנהלת את חיי? אולי חיי מנהלים אותי?
האביב מזמן שני חגים המאירים לנו את נושא חירותנו כעם, כאנשים וכנשים.
כנשים, העוברות שינויים רבים במהלך חיינו, אנו ניצבות מול הדילמה של עצמאותנו
וחירותנו ביתר שאת.
הסבתאות כמו האימהות יכולה להתאפיין באיבוד העצמאות בשנית.
ההתלבטויות הן רבות:
- האם לוותר על זמני הפנוי ולהקדיש אותו לטובת הנכדים החדשים?
- האם לזנוח את תחביבי, חברי ואולי אף את עבודתי על מנת לסייע לבן או לבת?
- האם לוותר על ערב רגוע עם בן הזוג ולעשות בייביסיטר?
ענת סבתא ל- 5 נכדים יושבת מולי ודמעות זולגות מעיניה.
זאת פגישתנו הרביעית, אבל רק עכשיו היא מעיזה ופורסת בפני את הדילמה במלואה.
בעודה יושבת מולי בעיניים בוהות:
"איבדתי את העצמאות שלי" היא אומרת בשקט ובעצב גדול.
"כבר איני יודעת בדיוק היכן אני, מה אני יותר - סבתא, רעיה, אימא, ציירת....הגבולות היטשטשו".
ענת עובדת במשרה חלקית, בנוסף היא מקדישה זמן רב לאהבת חייה, הציור.
לכל אורך השנים המשיכה ללמוד ולא ויתרה על שעותיה בחברת המכחול והצבעים.
ענת מאושרת בסבתאות שלה, יש לה קשר פתוח וחם עם נכדיה, אלא שבתקופה האחרונה חשה פחות שימחה ופחות יצירתית.
כאמור איבדה את עצמאותה.
פגישותיי עם ענת עוררו אותי לחשוב ולשתף אתכן הסבתות, בהרהורי על משמעות העצמאות בחיינו.
עצמאות הינה מהיסודות המהותיים והחשובים המהווים את אישיותנו וקיומנו כפרט וכחברה.
מלידתנו: כתינוקות, כילדים, כנערים וכבוגרים– אנו עוברים תהליך של לימוד כיצד להיות עצמאיים.
מילדותנו אנו שואפים לזחול, ללכת, לאכול, להתלבש – לבד.
בילדות ובתקופת הנעורים – אנו בוחרים חברים, מפתחים תחביבים ותחומי עיסוק.
בבגרותנו אנו בוחרים תחומי לימוד, מקצוע, בן/בת זוג.
במהלך חיינו אנו עצמאיים לבחור את המקום בו נחיה, ממה נתפרנס, ואיך יראו עיתות הפנאי – משפחה עיסוקים, תחביבים.
בעצם כל חיינו הם תהליך של רכישת עצמאות תוך בחינת האיזונים בין האני הפרטי והסביבה, הקרובה והקרובה פחות.
הצורך בעצמאות אינו ניתן לדיכוי . זה משהו ראשוני ובסיסי במהותו של האדם.
סיפור הסבתאות של ענת, ממחיש עד כמה האיזונים עדינים, משקף נאמנה את הרווח ולצידו המחיר.
היכולת לבחור מאפשרת לנו לקבל החלטות שלעיתים יש בצידן ויתור ועדיין לחוש שלא איבדנו את עצמאותנו.
האם התחושה של "אני חייבת" , "אני מוכרחה" היא אמיתית?
האם הצורך שלנו "להיות בסדר" כלפי הסביבה נובע מבחירה או מאילוץ?
אכן חינכו אותנו " להיות בסדר".
אך ברגע שאנו בוחרים איך להיות בסדר, ואנו שלמים עם בחירתנו - גם הסביבה לומדת לקבל זאת.
ומה עם ענת?
ענת לאחר אימון, מחשבה ושיקול דעת עשתה בחירות רבות ומצאה את האיזונים המתאימים לה כדי להיות מאושרת.
זהו המפתח, כל החלטה שמתקבלת ממקום של בחירה, גם אם היא סוג של פשרה, או יש ויתור לצידה – מאפשרת לנו לחיות איתה בידידות ובשלמות עצמית.
בטעינה...
