פתאום זה נוחת עלי ואני למרות כל ההכנות גיליתי שאני כלל לא מוכנה.
מזל טוב התחתן הבן והביא איתו כלה לתפארת גם יפה וגם אופה החתונה הייתה חלום
וכך גם תקופת ההיריון ליווינו את התפתחות הבטן בציפייה מלאה באהבה.
פנטזנו על ילדות שלישית, על עזרה הדדית, על תמיכה ונתינה
וכגודל הציפיות כך עצמת ההתנפצות.
ופתאום אני מול שוקת שבורה. מצפה לבוא הנכדה ומתבדה.
נמדדת כילדה קטנה ונענשת על היותי "ילדה רעה". הנתינה שכל כך רצתה לפרוץ
נחסמה על ידי ההורים הצעירים ובסופו של יום נותרתי כילדה קטנה שנענשה על לא
עוול בכפה עם רמות מאוד גבוהות של תסכול ועגמת נפש.
או אז נחשפתי למפגשים שאת מארגנת והסתבר לי שאני כלל לא לבד. שאפשר וצריך
להביט על הדברים אחרת, שהשד אינו נורא כל כך ושלכל בעיה אפשר למצוא פיתרון.
פיתרון שאינו הפיתרון שרציתי או שחשקתי. פיתרון שהייתי מעדיפה לא להתמודד איתו
אבל פיתרון שנותן שוב את היכולת ליהנות מהמצב החדש. אולי לא ההנאה שעליה
חלמנו אך בפרוש הנאה שקורת רוח בצידה ושלוות הנפש חזרה להיות חלק מההוויה
היום יומית. התסכול התחלף בהסתגלות למציאות שאמנם אינה אידיאלית, אך בפירוש
אינה קטסטרופאלית.
כל שנותר לי לעשות זה להודות לך על מפגש מאוד פורה ומפרה נעים וממצה.
דליה
אורה יקרה!
...את עזרת לי לעשות סדר בתוהו ובוהו, של הרגשות.
נתת לי כלים.
הצבעת והבהרת לי הרבה הגיגים.
צעדת איתי בשביל שהיה מעט חשוך, מלא במהמורות ולאט לאט עזרת לי
להאיר את החושך, להחליק המהמורות ולצעוד בו בביטחון ואפילו בהנאה.
גרמת לי לעצור לרגע ממרוץ ההישרדות, לקחת אויר, לנשום,להסתכל פנימה, לסמן
את הפחדים, החששות, חוסר הביטחון, ללוש אותם – ולמגר אותם!
לדוג את הרצונות, השאיפות, המאווים.
לשאוף אליהם. לדוג אותם.
והכל הכל, בהמון נועם וחן, ברגישות ועדינות אין קץ, שהן הרבה יותר ממנת חלקך.
ולשמחתי חלקת אותן בשפע גם איתי.
תודה ענקית.
עדי.
אורה יקרה.
...בתהליך האימון שעברנו – אין לי ספק כי החיבור איתך, הינו הגורם המשמעותי
והעיקרילהתקדמות שלי בתהליך.
במפגשים שלנו ליווית אותי יד ביד צעד אחר צעד – בהתמדה, בהקשבה, ובתשומת לב
רבה ולימדת אותי להיפתח, להבין,להרגיש ולקבל תובנות ותחושות שהיו בתרדמת
עמוקה זמן רב.
עבורי את אחת מהמעטים, המאוד מאוד מיוחדים.
אני ממשיכה הלאה ואת איתי בלב.
אני מברכת על ההזדמנות והזכות להכיר אותך – הן כמאמנת והן כאישה.
